על התערוכה
דמות ילדה שסרט קוקרדה (kokarda) קשור בשער נבטת מתוך סדרת עבודות אשר הוכנו כולן על פורמט עץ מרובע בעל גודל אחיד.
הדמות היא דיוקנה של האומנית עצמה.
סדרת העבודות מהווה מעין נסיון אישי של האומנית לאסוף את רסיסי זכרונות ילדותה, לסדרם כמו חלקי פאזל ולבטאם באומנותה.
עצם התעסקותה בתיאור דמות אחת בווריאציות שונות, מצביעה על על רצונה להבהיר לעצמה את האירועים שחוותה ולהתחקות
אחר ההשתנות אותה עברה בפרק זמן מוגדר בחייה.
ליז בניאל משאירה שאלות אלו פתוחות.
החומרים אותם בוחרת ליז להשתמש הם פשוטים בסיסיים,ראשוניים ומתכלים:
עץ, בד, קרטון.
גם סקאלת הצבעים בעבודותיה מצומצמת מאד: לבן, אפור, שחום.
חומרים וצבעים אלה משדרים חוסר הצטעצעות, מסירת עובדות אשר אינן משתמעות לשני פנים והבעה מפורשת של אמת בלתי מתפשרת.
יש כאן רצון תת הכרתי להגדרה ברורה של זמן, של אוירה, של חוויה עמוקה שהשאירו עליה את חותמן.
אורנה פיכמן
אוצרת התערוכה